צפון קוריאה בלילה: למה תצלום החלל מ-2014 כל כך חשוך

10 דק' קריאה

צפון קוריאה בלילה נראית כמעט שחורה מהחלל: בתצלום ה-ISS מ-2014 רק פיונגיאנג זוהרת. הסיבה פשוטה והיא לא נעלמה: המדינה לא מייצרת ולא מעבירה מספיק חשמל, והמעט שיש מופנה קודם כול לבירה, לצבא ולתעשייה בעדיפות עליונה. התמונה הזאת הפכה לדרך הקצרה ביותר להסביר את הפער בין שתי הקוריאות. והיא גם אחת התמונות שמפרשים הכי לא נכון.

עיקרי הדברים

התמונה המוכרת ביותר צולמה בידי אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) ב-30 בינואר 2014, מגובה של כ-400 ק״מ.
פיונגיאנג (평양), הבירה, היא כתם האור הגדול היחיד. רוב הערים במחוזות בקושי נראות.
רשת החשמל של צפון קוריאה נשענת על הידרו-אנרגיה ועל פחם, ושניהם לא אמינים. חלק גדול מהציוד מימי ברית המועצות או מוקדם מכך.
חשוך לא אומר אפס חשמל. זה אומר חשמל מועט ומחולק בקצבה, שחלקו נצרך בתוך הבתים, על סוללות או בפאנלים סולריים קטנים שהלוויינים לא קולטים.

מה מראה בפועל תצלום צפון קוריאה בלילה המפורסם

אם תמצאו את הפריים המלא, תראו את חצי האי הקוריאני עם ים משני צדיו. דרום קוריאה היא יריעה צפופה של אור, וסיאול היא הבוהק הגדול ביותר סמוך לחלקה העליון. ערי סין זוהרות מעבר לגבול הצפוני. ובאמצע צפון קוריאה, חשוכה עד כדי כך שאפשר לזהות את צורתה רק לפי המקום שבו האור נגמר.

ליד החוף המערבי יש אי אור קטן וצפוף אחד: פיונגיאנג. כמעט שום דבר אחר במדינה לא מתקרב אליה. אף אחד לא סימן גבול על המפה הזאת. החשמל סימן אותו.

מי צילם את התמונה, והאם היא אמיתית?

צוות משלחת 38 של ה-ISS צילם אותה במצלמה ידנית דרך חלון התחנה, ונאס״א פרסמה אותה בתחילת 2014. זה צילום אמיתי, לא איור ולא קולאז׳. העותקים שהופכים לוויראליים לרוב נחתכים, מסובבים, מחדדים או מבהירים, ולכן שתי גרסאות של “אותה” תמונה יכולות להיראות שונה. המקור הלא ערוך נמצא בארכיון צילומי האסטרונאוטים של נאס״א (ראו את הפרק על איך למצוא אותו בעצמכם בהמשך).

תצלומי הלילה הישנים והחדשים שאולי ראיתם

תצלום 2014 לא היה המבט הראשון על צפון קוריאה חשוכה. מאז שנות ה-70 לוויני מזג אוויר של חיל האוויר האמריקאי בתוכנית DMSP (Defense Meteorological Satellite Program) נושאים חיישני אור חלש, ותמונות מורכבות מהנתונים שלהם הראו אותו דפוס. בשנות ה-2000 בכירים אמריקאים, ובהם שר ההגנה דאז דונלד רמספלד, השתמשו באחת מהן בתדריכים כדי להמחיש נקודה על כלכלת הצפון.

התמונות החדות של היום מגיעות מחיישן VIIRS (Visible Infrared Imaging Radiometer Suite) שעל הלוויין Suomi NPP, ששיגרו נאס״א ו-NOAA ב-2011. נאס״א משלבת לילות רבים ונטולי עננים של נתוני VIIRS למפות Black Marble שלה. מכיוון שהמפות האלה מחושבות בממוצע, הן תיעוד יציב יותר מצילום אחד של אסטרונאוט, ובהן החוקרים משתמשים בפועל למדידה.

למה צפון קוריאה חשוכה בלילה: 5 סיבות לכך שהרשת לא מספיקה

אין כאן מתג אחד שכובה. חמש בעיות נערמות זו על זו.

1. מלכתחילה מייצרים מעט מדי חשמל

החשמל בצפון קוריאה מגיע בעיקר מסכרי הידרו-אנרגיה ומתחנות כוח פחמיות. תפוקת ההידרו עולה ויורדת עם הגשם ומפלס הנהרות, ולכן היא חזקה ביותר אחרי המונסון של הקיץ (עונת הגשמים, בערך ביולי ובאוגוסט) וחלשה ביותר בחודשים הקרים והיבשים, בדיוק כשצריך חימום ותאורה. הפחם נכרה בבית, אבל המכרות זקוקים לחשמל כדי לשאוב מים ולהפעיל ציוד. כשהרשת חלשה, תפוקת הפחם יורדת, והרשת נחלשת עוד יותר.

2. רשת בלויה מאבדת חשמל בדרך

חלק גדול מרשת ההולכה, קווי המתח הגבוה והשנאים שמעבירים חשמל מהתחנות אל הערים, בן עשרות שנים. קווים ישנים מאבדים אנרגיה בצורת חום, ומתח ותדר לא יציבים יכולים לפגוע במנועים ובמכשירי חשמל בצד המקבל. גם כשתחנה פועלת, הרבה ממה שהיא מייצרת אף פעם לא מגיע לנורה.

3. הדלק הזול מחו״ל נעלם

במלחמה הקרה ברית המועצות סיפקה נפט וחלפים בתנאים נדיבים. זה נגמר עם קריסת ברית המועצות ב-1991. מאוחר יותר סנקציות מועצת הביטחון של האו״ם משנת 2017 אסרו על יצוא פחם צפון קוריאני והגבילו יבוא של דלקים מוקררים (נפט מזוקק). איסור הפחם שלל מקור מרכזי למטבע חוץ, וההגבלה צמצמה את הדלק שהיה יכול להפעיל גנרטורים.

4. החשמל מחולק לפי עדיפות

החשמל שיש מוקצה. פיונגיאנג, אתרים צבאיים ואתרי תחמושת, מפעלי מפתח, והאנדרטאות ואתרי ההנהגה החשובים למדינה, באים קודם. עיירות וכפרים במחוזות באים אחרונים, וההפסקות שם תכופות וארוכות. הסדר הזה הוא הדפוס שרואים מהמסלול.

5. מעט אור בורח כלפי מעלה גם כשיש חשמל

לוויינים רואים אור שמופנה לשמיים: פנסי רחוב, פנסי רכב, שלטים מוארים, אצטדיונים מוארי הצפה, מגדלי משרדים. בצפון קוריאה יש מעט מכוניות פרטיות, תאורת רחוב דלילה ואין תרבות של שלטי ניאון. בתים שכן מחוברים לחשמל מפעילים לרוב נורה עמומה אחת, ולכן גם עיירה עם חשמל יכולה להיראות חשוכה מגובה 400 ק״מ.

אורות ערים פזורים על פני יבשת בלילה, כפי שהם נראים מהמסלול, עם אזורים חשוכים בין צברי אור בוהקים. — צילום: Black Marble – City Lights 2012 (8246892319) by NASA Goddard Space Flight Center from Greenbelt, MD, USA, Public Domain Mark

פיונגיאנג מול הכפרים: מי מקבל את האור

פיונגיאנג היא עיר ראווה. הזכות לגור בה נשלטת בידי המדינה, והיא קשורה לעבודה, למעמד במפלגה ולסונגבון (성분), מערכת סיווג הרקע המשפחתי שבה המדינה ממיינת אזרחים לפי נאמנות פוליטית. הבירה מקבלת את אספקת החשמל היציבה ביותר, את מגדלי המגורים החדשים ואת האנדרטאות המוארות שמראים למבקרים ובטלוויזיה הממלכתית. גם שם מדווחים על הפסקות חשמל, כך מספרים עריקים ומבקרים זרים. היא בהירה יותר, אבל לא מובטחת.

כך מתחלק האור על פני המפה:

מקום	מה רואים בלילה מהחלל	למה
פיונגיאנג (평양)	צבר קטן וצפוף, נראה בבירור	הראשונה בתור לחשמל, מבני ראווה ואנדרטאות, יותר תאורת רחוב
ערי מחוז כמו המהונג (함흥), צ׳ונגג׳ין (청진), סינויג׳ו (신의주)	נקודות קלושות, לפעמים חסרות לגמרי	עדיפות נמוכה, הפסקות ארוכות, מעט כבישים מוארים
כפרים ושדות חקלאיים	שחור למעשה	בסוף התור. משקי הבית מסתמכים על סוללות, נרות ופאנלים סולריים קטנים
ערי גבול סיניות, כמו דנדונג מעבר לנהר יאלו	זוהר בהיר עם קצוות חדים	רשת עירונית סינית רגילה ותאורה מסחרית
דרום קוריאה, בעיקר סיאול והסביבה	יריעת אור צפופה עד סמוך לגבול	רשת אמינה, מגורים בבנייני גבוהים, תנועה כבדה, שלטים מוארים
הימים סביב חצי האי	נקודות בוהקות פזורות	סירות דיג עם מנורות חזקות שמושכות דיונונים, לא איים ולא עיירות

אם ראיתם את הזוהר של סיאול רק מהקרקע, המדריך שלנו על מה לעשות בסיאול בלילה מראה איך נראית יריעת האור הזאת ברמת הרחוב.

איך רשת החשמל של צפון קוריאה הגיעה למצב הזה

המפה החשוכה היא לא רק כישלון מדיניות של השנים האחרונות. היא נמשכת לאורך מאה שנה של בנייה, מלחמה ואובדן פטרונים. תחת השלטון הקולוניאלי היפני יפן בנתה סכרי הידרו גדולים ותעשייה כבדה בעיקר בצפון ההררי, ולכן בחלוקה של 1945 הצפון החזיק בפועל ברוב כושר הייצור של חצי האי. ההסבר שלנו על קוריאה תחת שלטון יפן מכסה את התקופה הזאת.

תקופה	מה קרה	ההשפעה על האורות
1910 עד 1945	השלטון הקולוניאלי היפני בונה סכרי הידרו ותעשייה, בעיקר בצפון	הצפון מתחיל עם רוב תחנות הכוח של חצי האי
1948	צפון קוריאה מפסיקה לשלוח חשמל לדרום	דרום קוריאה נאלצת לבנות ייצור משלה
1950 עד 1953	מלחמת קוריאה. תחנות כוח וסכרים מופצצים	הרשת ניזוקה קשות ונבנית מחדש בסיוע סובייטי וסיני
1991	ברית המועצות קורסת	נפט מסובסד, חלפים ושווקים נעלמים
אמצע עד סוף שנות ה-90	רעב, שבצפון מכונה “הצעידה המפרכת” (고난의 행군)	מפעלים עומדים והרשת מתדרדרת כמעט בלי תחזוקה
2011	שיגור הלוויין Suomi NPP עם חיישן הלילה VIIRS	אפשר לצלם ולמדוד תמונות לילה חדות יותר של חצי האי
2014	נאס״א מפרסמת את תצלום משלחת 38 של ה-ISS	תמונת הצפון החשוך הופכת לגלובלית
2017	סנקציות האו״ם אוסרות יצוא פחם ומגבילות יבוא דלקים מוקררים	פחות מטבע קשה ופחות דלק לייצור חשמל

רעיון אחד עובר בכל זה: ג׳וצ׳ה (주체), האידיאולוגיה הממלכתית של הסתמכות עצמית. בפועל, הסתמכות עצמית פירושה נשענות על פחם והידרו מקומיים והימנעות מתלות ביבוא. זו בחירה שמובנת מבחינה פוליטית, ומשאירה את הרשת חשופה כשמזג האוויר או המכרות מכזיבים.

מה אורות הלילה אומרים על כלכלת צפון קוריאה

צפון קוריאה כמעט לא מפרסמת נתונים כלכליים אמינים. לכן גורמים מבחוץ מחפשים מדדי עקיפין, ואור לילה הוא אחד המוכרים שבהם. הכלכלנים ג׳ יי ורנון הנדרסון, אדם סטורייגארד ודיוויד וייל הראו במחקר מצוטט מאוד ששינויים באור הלילה מהלוויין עוקבים אחרי שינויים בתפוקה הכלכלית, ושהשיטה שימושית ביותר היכן שהנתונים הרשמיים חלשים או חסרים. צפון קוריאה היא המקרה הקלאסי.

האורות כן מספרים כמה דברים. החיים הכלכליים וההשקעה הממלכתית מרוכזים מאוד בבירה. התעשייה במחוזות פועלת הרבה מתחת למה שהמפעלים נבנו לו. והפער מול שתי השכנות עצום.

להערכה רשמית, ההפניה המקובלת היא הבנק המרכזי של דרום קוריאה, Bank of Korea, שמפרסם מדי שנה אומדן לתמ״ג של הצפון. בדקו באתר הרשמי שלו את הנתון העדכני במקום לסמוך על מספרים שחוזרים ברשת.

דוגמה מעשית: סינויג׳ו ודנדונג

להשוואה הברורה ביותר, התמקדו בנהר יאלו בגבול הצפון-מערבי. בגדה הסינית דנדונג נראית כעיר בהירה ומוגדרת. ממש מולה סינויג׳ו, אחת מנקודות הסחר המרכזיות של צפון קוריאה, היא כתם קלוש.

גשרים מחברים בין שתי הערים, וחלק גדול מהסחר החוקי של צפון קוריאה עם סין עבר כאן. במקרה הזה זה אותו נהר, אותו מזג אוויר ואותו מעבר של הלוויין. המשתנה האמיתי היחיד הוא המדינה, ופער הבהירות מראה את זה.

מה האורות מפספסים

חלק גדול מהכלכלה של צפון קוריאה מתרחש באור יום ובתוך מבנים. הג׳אנגמאדאנג (장마당), השווקים הבלתי רשמיים והחצי רשמיים שצמחו אחרי רעב שנות ה-90 ומזינים היום חלק גדול מהאוכלוסייה, לא מאירים את השמיים. וגם שדות האורז, המכרות והמלאכות הקטנות לא. אור לילה מודד תאורה. זה מדד עקיף גס לפעילות, לא מפקד אוכלוסין.

איך מפרשים לא נכון את התצלום המפורסם

התמונה חזקה כי היא נראית מובנת מאליה. ובגלל זה מותחים אותה יותר מדי. שש טעויות נפוצות:

“אין שם חשמל לאף אחד.” לא נכון. יש חשמל אבל הוא מועט, מחולק בקצבה ולא יציב. משקי בית רבים משתמשים בסוללות רכב ובפאנלים סולריים קטנים, בעיקר לתאורה פנימית, לטעינת טלפונים ולטלוויזיה.
“זה פוטושופ.” מקור ה-ISS מ-2014 הוא צילום אמיתי. חלק מהגרסאות ברשתות החברתיות עובדו בניגודיות, וזה מגזים בפער או משטיח אותו.
“האזור החשוך ריק.” כ-25 מיליון בני אדם חיים במרחב השחור הזה. החושך מעיד על מחסור בחשמל, לא על היעדר אנשים.
“בהירות שווה עושר או אושר.” הרגלי התאורה שונים. מדינות עם הכנסה דומה יכולות לזהור באופן שונה מאוד, לפי תאורת רחוב, צפיפות עירונית ושימוש ברכב. דרום קוריאה בהירה במיוחד כי כל כך הרבה אנשים גרים במתחמי בנייני גבוהים מוארים.
“זה אף פעם לא משתנה.” תמונה אחת היא לילה אחד. עננים, אור ירח, עונת השנה וחשיפת המצלמה משנים את התוצאה. מפות משולבות מכמה שנים מראות את המגמה האמיתית, והיא כן זזה.
“הנקודות בים הן איים.” רובן סירות דיג עם מנורות חזקות, תכונה ידועה בתצלומי לילה סביב קוריאה, סין ויפן.

עמודי מתח גבוה ישנים וקווי חשמל בצללית מול שמי ערב דועכים. — צילום: Pyongyang City – Ryugyong Hotel in Background (13913572409) by Uri Tours, CC BY-SA 2.0

מה אנחנו יודעים ומה איננו יודעים

מה אנחנו יודעים

תצלומי לוויין של DMSP ו-VIIRS וצילומי אסטרונאוטים מראים כבר עשורים צפון קוריאה חשוכה ברובה.
הרשת נשענת בעיקר על הידרו-אנרגיה ופחם, ושניהם פגיעים למזג אוויר, לציוד מזדקן ולמחסור בחלפים.
פיונגיאנג מקבלת עדיפות באספקה. אזורי המחוזות והכפרים מקבלים הרבה פחות.
סנקציות האו״ם משנת 2017 אסרו על יצוא פחם והגבילו יבוא דלקים מוקררים.
פאנלים סולריים קטנים לשימוש ביתי התפשטו מאוד, לפי חוקרים, עריקים ומבקרים זרים, אבל הם קטנים מדי ומיועדים בעיקר לשימוש פנימי, ולכן לא נראים מהמסלול.

מה איננו יודעים

כמה חשמל צפון קוריאה מייצרת ומשתמשת בפועל. אין נתונים רשמיים אמינים, והערכות מבחוץ נשענות על מודלים.
כמה מהחשמל הולך לצבא ולתוכניות הנשק לעומת משקי הבית.
עד כמה עקיפת סנקציות, כמו העברות דלק בלתי חוקיות בים שדווחו בידי פאנלים של האו״ם, מקזזת את מגבלת היבוא.
האם כתמים בהירים יותר בתמונות האחרונות משקפים צמיחה כלכלית אמיתית או תאורה ממוקדת של פרויקטי ראווה.

כלי התקשורת הממלכתיים של צפון קוריאה, ובראשם סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית (KCNA), מציגים את קו הרקיע המואר של פיונגיאנג ובנייה חדשה כהוכחה להתקדמות. התייחסו לזה כאל טענות המדינה, ושקלו אותן מול התיעוד הלווייני העצמאי. אותה זהירות נדרשת לגבי תנועת המידע בתוך המדינה, שמכוסה במדריך שלנו על האם יש אינטרנט בצפון קוריאה.

איך לראות את צפון קוריאה בלילה בעצמכם

אתם לא צריכים חשבון מחקר. כל מה שלהלן חינם מנאס״א.

מצאו את תצלום 2014 המקורי. חפשו ב-Gateway to Astronaut Photography of Earth של נאס״א תמונות של משלחת 38 מחצי האי הקוריאני בלילה.
פתחו מפת אור לילה. ב-NASA Worldview הוסיפו שכבת VIIRS לילית או Black Marble ומרכזו אותה על קוריאה.
השוו בין שנים. השתמשו בסרגל התאריכים של Worldview, או בסיפורי Black Marble ב-NASA Earth Observatory, כדי לשים את אותו אזור זה לצד זה בשנים שונות.
התקרבו לשלוש נקודות מבחן. פיונגיאנג, הצמד סינויג׳ו ודנדונג על נהר יאלו, והאזור מצפון לסיאול שבו האור נגמר ליד הגבול.

FAQ

למה צפון קוריאה כל כך חשוכה בלילה?

היא לא מייצרת מספיק חשמל, הרשת הישנה שלה מאבדת חלק גדול ממה שכן מיוצר, והאספקה מחולקת בקצבה כשפיונגיאנג ואתרי עדיפות באים קודם. יש בה גם מעט מאוד תאורת חוץ, כמו פנסי רחוב, פנסי רכב ושלטים מוארים, ולכן גם אזורים עם חשמל פולטים מעט אור כלפי מעלה.

האם התצלום של צפון קוריאה בלילה אמיתי?

כן. הגרסה המפורסמת היא צילום אמיתי שצילם צוות משלחת 38 של ה-ISS ב-30 בינואר 2014, ונאס״א פרסמה אותו. חלק מהעותקים ברשת נחתכו או עברו תיקון צבע, כך שכדאי להשוות אותם למקור של נאס״א אם רוצים את הגרסה הלא ערוכה.

האם בפיונגיאנג יש חשמל כל הזמן?

היא מקבלת את האספקה היציבה ביותר במדינה, אבל מדווחים שם עדיין על הפסקות חשמל. אין נתונים פומביים אמינים שמראים בדיוק כמה שעות ביום יש חשמל בבירה. מה שברור מהלוויינים הוא שהיא בהירה בהרבה מכל מקום אחר בצפון.

אפשר לראות את ה-DMZ מהחלל בלילה?

לא כקו נפרד. ה-DMZ (האזור המפורז), רצועת החיץ ברוחב 4 ק״מ בין שתי הקוריאות, מופיע כקצה שבו האורות של דרום קוריאה נעצרים והחושך של הצפון מתחיל. הניגוד מסמן את הגבול הרבה יותר בבירור מכל מאפיין על הקרקע.

האם צפון קוריאה הפכה בהירה יותר עם השנים?

השינויים קטנים ברמה הלאומית. רוב השונות מופיעה סביב פיונגיאנג וכמה עיירות גבול וסחר. אפשר לבדוק בעצמכם אם משווים שכבות Black Marble או VIIRS משנים שונות ב-NASA Worldview.

למה דרום קוריאה כל כך בהירה לעומת צפון קוריאה?

לדרום קוריאה יש רשת לאומית אמינה, אוכלוסייה עירונית צפופה שגרה בבנייני גבוהים, תנועה כבדה והרבה תאורה מסחרית. בעשורים שאחרי מלחמת שנות ה-50 לשתי המדינות היה רמת חיים דומה. עם הזמן הכלכלות התפצלו, ומפת הלילה מראה עד כמה התרחקו.

מה כדאי לעקוב אחריו באורות הלילה של צפון קוריאה

כמה סימנים מספרים יותר מכל תמונה ויראלית בודדת:

מפות Black Marble חדשות של נאס״א. נתונים שנתיים טריים הם הדרך הנקייה ביותר לראות אם הצפון מתבהר, והיכן.
גשמי הקיץ. מכיוון שהידרו-אנרגיה נושאת חלק כה גדול מהעומס, שנה יבשה יכולה לעמעם את הרשת בלי קשר למדיניות.
החלטות סנקציות במועצת הביטחון של האו״ם. כל שינוי באיסור יצוא הפחם או במגבלת יבוא הדלק ישפיע ישירות על הייצור.
פרויקטי בנייה בפיונגיאנג. שכונות מוארות חדשות בבירה יכולות להבהיר את המפה בלי לשנות דבר במחוזות. קראו אותן כהשקעת ראווה, לא כצמיחה לאומית.
האומדן השנתי של Bank of Korea לתמ״ג צפון קוריאה. זה הדבר הקרוב ביותר למדד רשמי שאפשר להציב מול האורות. בדקו את האתר הרשמי שלו כשהוא מתפרסם.

טיפ מעשי: כשתמונת 2014 צצה לכם בפיד, פתחו לידה את המפה הלוויינית המשולבת של השנה האחרונה. אם הפער החשוך בין סין לדרום קוריאה עדיין שם, שום דבר מהותי לא השתנה.