12 דק' קריאה
השלטון היפני בקוריאה נמשך 35 שנה, מהספח באוגוסט 1910 ועד השחרור ב-15 באוגוסט 1945. הקוריאנים קוראים לתקופה איל'ג'ה גאנגג'ומגי (일제강점기), כלומר “תקופת הכיבוש הכפוי של יפן הקיסרית”. היא מסבירה הרבה ממה שמבקרים מבחינים בו היום, מהיותם של 1 במרץ ו-15 באוגוסט חגים לאומיים ועד לכך שהערה של פוליטיקאי יפני עדיין יכולה לפתוח את מהדורת החדשות בסיאול.
בהמשך תמצאו איך הספח התרחש, איך המושבה נוהלה, מה שינה מרד 1919, מה ידוע על עבודת הכפייה ועל מערך “נשות הנחמה”, ולמה 1945 השאירה כל כך הרבה עניינים פתוחים בין שתי המדינות.
נקודות עיקריות
- יפן השתלטה על קוריאה בשלבים: ב-1876 אילצה אותה לפתוח נמלים, ב-1905 תפסה את ענייני החוץ שלה, וב-29 באוגוסט 1910 סיפחה אותה במלואה.
- ב-1 במרץ 1919 קריאת הכרזת העצמאות הציתה הפגנות ברחבי המדינה. היום הוא חג לאומי בדרום קוריאה, סמיליג'ול (삼일절).
- משנת 1940 לחצו על הקוריאנים לרשום שמות בסגנון יפני, ולימוד השפה הקוריאנית צומצם בחדות מ-1938.
- טענות על עבודת כפייה ועל “נשות הנחמה” עדיין שנויות במחלוקת. טוקיו אומרת שהסכם 1965 סגר את כל התביעות, ורבים מהקורבנות, יחד עם בית המשפט העליון של קוריאה, חולקים על כך.
בכתבה הזו
- איך יפן סיפחה את קוריאה? 6 צעדים בין 1876 ל-1910
- איך יפן שלטה בקוריאה: 3 שלבים במדיניות הקולוניאלית
- איך נראו חיי היומיום בקוריאה תחת שלטון יפן
- תנועת 1 במרץ (삼일운동): מה קרה ב-1919
- איך הקוריאנים נאבקו על עצמאות אחרי 1919
- איך יפן ניסתה למחוק את הזהות הקוריאנית (1937-1945)
- עבודת כפייה ונשות הנחמה: מה ההיסטוריה מתעדת
- איך הגיע השחרור ב-1945, ולמה קוריאה התפצלה לשתיים
- למה השלטון היפני בקוריאה עדיין משפיע על יחסי קוריאה ויפן
- שאלות נפוצות
- איפה לראות את ההיסטוריה הזאת בהמשך: מוזיאונים, סרטים וספרים
- כתבות קשורות
איך יפן סיפחה את קוריאה? 6 צעדים בין 1876 ל-1910
יפן לא לקחה את קוריאה במכה אחת. היא בילתה 34 שנה בדחיקת מעצמות יריבות ובפירוק הריבונות הקוריאנית חלק אחר חלק. בסוף המאה ה-19 שלטה בקוריאה שושלת ג'וסון (조선), שהחזיקה מעמד יותר מ-500 שנה. המדינה הייתה לכודה בין סין של שושלת צ'ינג, רוסיה ויפן שהתיעשה במהירות.
אמנת גנגהווה מ-1876, שנכפתה אחרי עימות ימי, פתחה את הנמלים הקוריאניים לסחר יפני והעניקה ליפנים שישבו בקוריאה חסינות מפני בתי המשפט הקוריאניים. אחר כך ניצחה יפן את סין במלחמה הסינית-יפנית של 1894-95 ואת רוסיה במלחמה הרוסית-יפנית של 1904-05. מאותו רגע אף מעצמה באזור לא יכלה או רצתה לעצור אותה. ארצות הברית ובריטניה קיבלו ב-1905 את מעמדה של יפן בקוריאה, ארצות הברית באמצעות הבנות טאפט-קטסורה.
| שנה | אירוע | מה קוריאה איבדה |
|---|---|---|
| 1876 | אמנת גנגהווה | שליטה בסחר וביפנים שישבו בשטחה |
| 1895 | המלכה מין (שקיבלה לימים את התואר הקיסרית מיונגסונג) נרצחת בידי סוכנים יפנים בתוך ארמון קיונגבוקגונג | המתנגדת המרכזית של החצר להשפעה יפנית |
| 1905 | אמנת אולסה (을사조약), שנחתמה תחת לחץ צבאי | מדיניות החוץ שלה; איטו הירובומי הפך לנציב העליון היפני הראשון |
| 1907 | הקיסר גוג'ונג נאלץ להתפטר אחרי ששלח שליחים חשאיים לוועידת השלום בהאג | צבאה, שפורק באותה שנה |
| 1909 | פעיל העצמאות אן ג'ונג-גון יורה באיטו הירובומי בהארבין | דבר; יפן האיצה את תוכניות הספח |
| 1910 | אמנת הספח נחתמה ב-22 באוגוסט והוכרזה ב-29 באוגוסט | עצם מעמדה כמדינה |
הקוריאנים קוראים ל-29 באוגוסט 1910 גיונגסול גוקצ'י (경술국치), “חרפת האומה של שנת גיונגסול”. את האמנה חתם מטעם קוריאה ראש הממשלה לי וואן-יונג, ובקוריאה שמו עדיין משמש כינוי לבגידה. הלחימה לא חיכתה ל-1910. אחרי פירוק הצבא ב-1907 נלחמו מיליציות מקומיות שנודעו בשם הצבאות הצדיקים (의병, אויבּיאונג) בחיילים היפנים שנים ארוכות, ואלפים מהם נהרגו.
איך יפן שלטה בקוריאה: 3 שלבים במדיניות הקולוניאלית
את המושבה ניהל הממשל הכללי של קוריאה (조선총독부), שבראשו עמד מושל כללי שמונה בטוקיו. כל המושלים הכלליים היו גנרלים בצבא היפני או אדמירלים בצי. ב-1926 עבר הממשל לבניין ענק בעל כיפה שהוקם ממש מול קיונגבוקגונג, הארמון המלכותי הראשי בסיאול (שנקראה אז רשמית קיונגסונג, 경성). קוריאנים רבים קראו את מיקום הבניין כהצהרה. דרום קוריאה החלה להרוס אותו ב-1995, ביובל לשחרור.
היסטוריונים מחלקים בדרך כלל את 35 השנים לשלושה שלבים. כל שלב תואם שינוי באסטרטגיה היפנית.
| שלב | שנים | המונח הקוריאני | מה זה אמר לקוריאנים |
|---|---|---|---|
| שלטון צבאי | 1910-1919 | 무단통치 (מודן טונגצ'י) | המשטרה הצבאית ניהלה את האכיפה היומיומית; עיתונים וארגונים פוליטיים בניהול קוריאני נאסרו; סקר קרקעות לאומי שינה את הבעלות על שדות |
| “שלטון תרבותי” | 1919 עד תחילת שנות ה-30 | 문화통치 (מונהווה טונגצ'י) | עיתונים בקוריאנית כמו צ'וסון אילבו ודונג-א אילבו הותרו מ-1920, אך תחת צנזורה; המשטרה גדלה, וחוק שימור השלום של 1925 שימש נגד פעילי עצמאות |
| התבוללות וגיוס למלחמה | שנות ה-30 עד 1945 | 민족말살통치 (“מדיניות מחיקת האומה”) | פולחן במקדשים, שמות בסגנון יפני, דחיקת הקוריאנית מבתי הספר וגיוס עובדים, חיילים ונשים למלחמות יפן |
הערה מעשית: השלב השני מקבל את שמו ממדיניות יפן של אותם ימים. הקוריאנים שחיו בו ראו יותר מרחב לפרסם ולהתארגן, ולצדו גם יותר מעקב ויותר מעצרים.

איך נראו חיי היומיום בקוריאה תחת שלטון יפן
עבור רוב הקוריאנים, השלטון הקולוניאלי הורגש קודם כול דרך אדמה ואוכל. בערך ארבעה מכל חמישה אנשים עבדו בחקלאות, ולכן השאלה של מי בעלות על השדות הייתה חשובה יותר מכל מה שקרה בסיאול.
אדמה ואורז
סקר הקרקעות של 1910-1918 חייב בעלים לרשום את חלקותיהם בהליך רשמי. קרקע שלא נרשמה, ובכללה חלק גדול משטחי המרעה המשותפים של הכפרים ומרכוש המלוכה, עברה לממשל הכללי. חלקה נמכר או נמסר לחברת הפיתוח המזרחית (Oriental Development Company), חברת התיישבות יפנית שנוסדה ב-1908, ולמתיישבים יפנים. חקלאים קוריאנים רבים הפכו לאריסים ששילמו שכר דירה כבד.
מ-1920 תוכנית לייצור אורז הגדילה את היבולים, ורוב האורז נשלח ליפן. צריכת האורז לנפש בקוריאה ירדה באותן שנים, ומשפחות רבות אכלו במקומו דוחן ושעורה זולים יותר. מספרים גדולים של קוריאנים עזבו למנצ'וריה או לעבודה ביפן. מכאן מגיעה הקהילה הקוריאנית ביפן, הזאייצ'י (재일).
האם יפן מיסדה את קוריאה?
זו אחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת בתחום. יפן בנתה מסילות ברזל, נמלים, מערכת בנקאית מודרנית ובשנות ה-30 גם תעשייה כבדה שהתרכזה בצפון. בסיאול קמו חנויות כלבו וקווי חשמליות. הדגל של חנות הכלבו שינסגה במרכז סיאול עדיין שוכן בבניין שנפתח ב-1930 כסניף של מיצוקושי היפנית. גם עולם העסקים הקוריאני נטע שורשים בתקופה הזאת: סמסונג התחילה כחנות סחר קטנה בדגו ב-1938 (ראו את הסבר על ההיסטוריה של סמסונג).
המבקרים מצביעים על השאלה של מי שירתה התשתית הזאת. מסילות הברזל הובילו אל הנמלים ואל גבול מנצ'וריה. בתי ספר לילדים קוריאנים ויפנים היו נפרדים ולא שווים. משרות בכירות בממשל ובעסקים הלכו ברובן המכריע ליפנים.
חוקרים מסוימים טוענים ש”המודרניזציה הקולוניאלית” הניחה יסודות לצמיחה המאוחרת של דרום קוריאה, ואחרים טוענים שהיא עיכבה את קוריאה. הסיכום ההוגן הוא ששינוי אכן קרה, שהקוריאנים שילמו חלק גדול ממחירו, ושהאינטרסים היפניים החליטו לאן הולכים התועלות.
תנועת 1 במרץ (삼일운동): מה קרה ב-1919
תנועת 1 במרץ הייתה המחאה הגדולה ביותר של התקופה הקולוניאלית, והרגע שבו הלאומיות הקוריאנית המודרנית קיבלה צורה. כמה דברים נפגשו באותו חורף: דיבורו של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון על הגדרה עצמית של עמים אחרי מלחמת העולם הראשונה, הכרזת עצמאות של סטודנטים קוריאנים בטוקיו ב-8 בפברואר, ומותו של הקיסר לשעבר גוג'ונג בינואר 1919, על רקע שמועות נפוצות שהורעל.
ב-1 במרץ חתמו 33 מנהיגים דתיים ואזרחיים מהקהילות של צ'ונדוגיו (דת קוריאנית ילידית), הנוצרים והבודהיסטים על הכרזת עצמאות וקראו אותה במסעדה בסיאול בשם טהווגוואן. כמה רחובות משם הקריאו סטודנטים את ההכרזה לקהל בפארק טפגול, והתחילו צעדות ברחבי העיר. אנשים קראו “דהאן דונגניפ מנסה!” (대한독립만세), “יחי עצמאות קוריאה!”
בחודשים שאחר כך התפשטו ההפגנות כמעט לכל חלק במדינה. התגובה הייתה אכזרית. בצ'אם-ני, דרומית לסיאול, נעלו חיילים יפנים כפריים בתוך כנסייה באפריל 1919 והציתו אותה. סטודנטית צעירה בשם יו גוואן-סון (유관순), שנעצרה על ארגון הפגנה בעיירת הולדתה, מתה בכלא סאודמון ב-1920 והפכה לסמל הידוע ביותר של התנועה. מספר ההרוגים שנוי במחלוקת: הנתונים הרשמיים היפניים עמדו על מאות, ואילו ההיסטוריון הקוריאני פארק און-סיק מנה כ-7,500 הרוגים.
מה שינתה תנועת 1 במרץ?
היא לא סיימה את השלטון הקולוניאלי. היא כן דחפה את טוקיו אל שלב “השלטון התרבותי” הרך יותר, ובאפריל 1919 ייסדו פעילים גולים בשנגחאי את הממשלה הזמנית של הרפובליקה של קוריאה (대한민국 임시정부). החוקה הנוכחית של דרום קוריאה מזכירה בהקדמתה את תנועת 1 במרץ ואת הממשלה הזמנית כיסודות המדינה.
איך הקוריאנים נאבקו על עצמאות אחרי 1919
ההתנגדות הלכה לכמה כיוונים בבת אחת, והפיצולים האלה עדיין מעצבים את הדרך שבה שתי הקוריאות מספרות את הסיפור.
מאבק מזוין במנצ'וריה ובסין
לוחמי עצמאות קוריאנים שישבו במנצ'וריה הביסו יחידות יפניות בקרבות פנגווּדונג וצ'ינגשנלי ב-1920. ב-1932 יון בונג-גיל, פעיל ששלח הארגון הפטריוטי הקוריאני של קים גו, השליך פצצה בטקס יפני בפארק הונגקואו בשנגחאי והרג בכירים. הממשלה הזמנית הקימה ב-1940 את צבא השחרור הקוריאני בצ'ונגצ'ינג. בשנות ה-30 לחמו במנצ'וריה גם גרילה קומוניסטית, ובהם קים איל סונג, לימים מייסד צפון קוריאה (ראו איך משפחת קים העבירה את השלטון).
התנגדות בתוך קוריאה
בתוך קוריאה הובילו סטודנטים את תנועת 10 ביוני של 1926 ואת תנועת העצמאות של סטודנטים בגוואנגג'ו ב-1929. חוקרים מהחברה לשפה הקוריאנית עבדו על מילון קוריאני תקני, וב-1942 נעצרו עשרות מהם.
שיתוף פעולה
קוריאנים מסוימים עבדו עם המדינה הקולוניאלית כפקידים, שוטרים, בעלי קרקעות, סופרים ואנשי עסקים. הם נקראים צ'ינילפה (친일파), “הפלג הפרו-יפני”. רבים מהם שמרו על תפקידיהם אחרי 1945, והשאלה עד כמה לחקור את עברם עדיין שנויה במחלוקת פוליטית בדרום קוריאה.
איך יפן ניסתה למחוק את הזהות הקוריאנית (1937-1945)
אחרי שיפן נכנסה ב-1937 למלחמה כוללת בסין, עברה מדיניות המושבה משליטה לבליעה. הסיסמה הייתה נאיסן איטאי (내선일체), “יפן וקוריאה כגוף אחד”.
- טקסי נאמנות: תלמידים ועובדים דקלמו שבועת נתינים קיסריים, ולחצו על קוריאנים להשתחוות במקדשי שינטו. נוצרים שסירבו נעצרו.
- שפה: צו החינוך של 1938 הפך את הקוריאנית למקצוע רשות, ובפועל היא הוצאה במהרה מהכיתות. ילדים יכלו להיענש על דיבור בה בבית הספר.
- עיתונות: צ'וסון אילבו ודונג-א אילבו נסגרו ב-1940.
- שמות: צו צ'אנגסי גיימיונג (창씨개명) של 1940 לחץ על משפחות לרשום שמות משפחה בסגנון יפני. בתוך ששת החודשים הראשונים עשו זאת כ-80 אחוז מהמשקי הבית, לעיתים קרובות כי סירוב הביא צרות בבית הספר, בעבודה ובלשכות הקצבות המזון.
התקופה הזאת מסבירה למה לשפה ולשמות יש עד היום משקל רגשי כבד בקוריאה. יום ההנגול (9 באוקטובר) והמאמץ להרחיק מילים שאולות מיפנית מהקוריאנית הרשמית שואבים ממנה.
עבודת כפייה ונשות הנחמה: מה ההיסטוריה מתעדת
אלה שתי הסוגיות שמאחורי רוב המחלוקות בין קוריאה ליפן, ולכן כדאי להפריד בין מה שמתועד לבין מה שעדיין שנוי במחלוקת.
עבודת כפייה
חוק הגיוס הלאומי היפני של 1938 העמיד את כל האימפריה על רגליים של מלחמה. מ-1939 גויסו קוריאנים למכרות, למפעלים ולאתרי בנייה ביפן, בסחלין ובאוקיינוס השקט. הגיוס עבר מקמפיינים של חברות להפניה מאורגנת בידי הממשלה, ומ-1944 לגיוס עבודה רשמי. ההערכות לגבי המספרים שונות ממקור למקור, אבל מאות אלפי קוריאנים נשלחו ליפן לבדה, ועוד רבים יותר גויסו בתוך קוריאה.
גברים קוריאנים גויסו גם לצבא היפני מ-1944. אלפי קוריאנים נותרו תקועים בסחלין כשהמלחמה הסתיימה.
האשימה, אי כריית פחם מול נגאסאקי המכונה “אי הספינה”, נרשמה ברשימת אונסק”ו ב-2015 כחלק מאתרי התעשייה של תקופת מייג'י ביפן. קוריאה טענה שהרישום צריך להסביר במלואה את עבודתם של הקוריאנים שנוצלה שם בזמן המלחמה. מחלוקת דומה באה אחרי רישום מכרות הזהב של סאדו ב-2024.
נשות הנחמה
במהלך מלחמותיה באסיה הקימו הכוחות היפניים והסדירו “תחנות נחמה”, שבהן נשים ונערות אולצו לספק מין לחיילים. הנשים הגיעו מקוריאה, סין, טייוואן, הפיליפינים, אינדונזיה, הולנד ומקומות נוספים. רבות גויסו בהונאה, בחובות או בכפייה, וחלקן נחטפו. ההערכות לגבי המספר הכולל נעות בטווח רחב, מעשרות אלפים ועד כ-200 אלף, ונשים קוריאניות היו בין הקבוצות הגדולות ביותר.
במשך עשורים שתקו הניצולות. זה השתנה ב-1991, כשהעידה בפומבי קים האק-סון; קוריאה מציינת היום את 14 באוגוסט כיום זיכרון לקורבנות. ההפגנות השבועיות מול שגרירות יפן בסיאול, הידועות כהפגנות יום רביעי, החלו ב-1992.
הצהרת קונו של יפן מ-1993 הכירה במעורבות הצבא והציעה התנצלות, וקרן מ-1995 שילמה פיצויים מתרומות פרטיות. הסכם ממשלתי של 2015 שתואר כ”סופי ובלתי הפיך” הקים קרן עם מיליארד ין מיפן, אבל ניצולות רבות דחו אותו, וסיאול פעלה לפרק את הקרן ב-2018. פוליטיקאים וחוקרים יפנים מסוימים חלקו על מידת הכפייה הישירה שהפעיל הצבא עצמו, עמדה שהניצולות ותומכיהן רואים כהכחשה.
איך הגיע השחרור ב-1945, ולמה קוריאה התפצלה לשתיים
הקוריאנים קוראים ל-15 באוגוסט גוואנגבוקג'ול (광복절), “היום שבו האור הוחזר”. השחרור בא עם כניעת יפן במלחמת העולם השנייה, אחרי הפצצות האטום על הירושימה ב-6 באוגוסט ועל נגאסאקי ב-9 באוגוסט והכרזת המלחמה הסובייטית ב-8 באוגוסט. עשרות אלפי קוריאנים שעבדו בהירושימה ובנגאסאקי היו בין קורבנות ההפצצות. הקיסר הירוהיטו הודיע על הכניעה ברדיו ב-15 באוגוסט.
צבא השחרור הקוריאני התכונן למבצעים בסיוע אמריקאי, אבל המלחמה הסתיימה לפני שהחלו. כך עתיד חצי האי הוכרע בידי בעלות הברית. גורמים אמריקאים הציעו לחלק אותו בקו הרוחב ה-38. חיילים סובייטים נכנסו לצפון באוגוסט, וכוחות אמריקאים נחתו בדרום בספטמבר.
שתי מדינות יריבות הוכרזו ב-1948, ומלחמת קוריאה פרצה ב-1950. ההסבר שלנו על מלחמת קוריאה ממשיך את הסיפור משם. עבור קוריאנים רבים, הלקח הקשה של 1945 הוא שהחופש מיפן הגיע יחד עם חלוקה.

למה השלטון היפני בקוריאה עדיין משפיע על יחסי קוריאה ויפן
יפן ודרום קוריאה הן שכנות קרובות, בנות ברית של ארצות הברית ושותפות סחר גדולות. ההיסטוריה הקולוניאלית היא עדיין הנושא שהכי סביר שיצית משבר ביניהן, והסיבה העיקרית היא אמנה מ-1965.
אמנת 1965 והשאלה “שנסגרה”
אמנת היחסים הבסיסיים של 1965 החזירה יחסים דיפלומטיים. הסכם נלווה העניק לדרום קוריאה 300 מיליון דולר במענקים ו-200 מיליון דולר בהלוואות, וקבע שהתביעות בין שתי המדינות נסגרו “לחלוטין ובאופן סופי”. חלק גדול מהכסף הלך לפרויקטים תעשייתיים, ובהם יצרנית הפלדה POSCO. עמדת טוקיו היא שהדבר סגר את כל תביעות הפיצויים האישיות. קוריאנים רבים טוענים שההסכם נעשה בידי ממשל צבאי בלי לשאול את הקורבנות ולא כיסה עוולות קולוניאליות בלתי חוקיות.
פסיקות בתי המשפט ומלחמת הסחר של 2019
ב-2018 הורה בית המשפט העליון של דרום קוריאה לחברות יפניות, ובהן Nippon Steel, לפצות עובדי כפייה לשעבר. יפן קראה לפסיקות הפרה של הסכם 1965. ב-2019 היא החמירה את בקרת היצוא על שלושה כימיקלים המשמשים לייצור שבבים, והצרכנים הקוריאנים הגיבו בחרם רחב על מוצרים יפניים. ב-2023 הודיעה סיאול שקרן קוריאנית תשלם את הפיצויים שנפסקו, צעד ששיפר את היחסים עם טוקיו אך חלק מהתובעים סירבו לו.
התנצלויות, ספרי לימוד ונקודות חיכוך נוספות
מנהיגים יפנים הביעו חרטה כמה פעמים, בעיקר בהצהרת מוראיאמה של 1995 ובהצהרה המשותפת של 1998 בין ראש הממשלה קייזו אובוצ'י לנשיא קים דה-ג'ונג. אחרי ההצהרה הזאת החלה דרום קוריאה להסיר את ההגבלות ארוכות השנים על סרטים ומוזיקה יפניים. קוריאנים רבים מרגישים שההתנצלויות האלה נחלשות בגלל אירועים מאוחרים יותר: תיקונים בספרי לימוד יפניים, ביקורי פוליטיקאים במקדש יאסוקוני (שמכבד את חללי המלחמה של יפן, כולל פושעי מלחמה מורשעים) והמחלוקת על איי דוקדו, שיפן קוראת להם טאקשימה. גורמים יפניים, מצדם, אומרים לא פעם שקוריאה פותחת שוב ושוב עניינים שכבר הוסדרו.
שום דבר מזה לא עוצר את התנועה הרגילה. קוריאנים ויפנים מבקרים זה בארצו של זה במספרים עצומים, והתרבות הפופולרית זורמת בשני הכיוונים (ההשוואה שלנו בין טיול בקוריאה לטיול ביפן מכסה את הצד המעשי). אם אתם בסיאול סביב 1 במרץ או 15 באוגוסט, צפו לטקסים, לדגלים במרפסות הבניינים ולסיקור חדשותי של העבר.
שאלות נפוצות
כמה זמן קוריאה הייתה תחת שלטון יפן?
השלטון הקולוניאלי המלא נמשך 35 שנה, מהספח ב-29 באוגוסט 1910 ועד השחרור ב-15 באוגוסט 1945. אם סופרים את תקופת החסות שהחלה עם אמנת אולסה ב-1905, יפן שלטה בענייני החוץ של קוריאה במשך 40 שנה.
למה יפן כבשה את קוריאה?
קוריאה שוכנת בין יפן ליבשת האסייתית, ולכן מנהיגים יפנים ראו בה מרחב חיץ אסטרטגי ודרך אל מנצ'וריה וסין. היא הציעה גם אורז, אדמה ובהמשך משאבים תעשייתיים. עצם החזקת מושבה העמידה את יפן באותה רמה של המעצמות האימפריאליות המערביות.
האם יפן התנצלה בפני קוריאה?
ממשלות יפן פרסמו כמה הצהרות חרטה והתנצלות, ובהן הצהרת קונו של 1993 על נשות הנחמה, הצהרת מוראיאמה של 1995 וההצהרה המשותפת עם קוריאה ב-1998. קוריאנים רבים רואים בהן הצהרות שנחלשו בגלל דברים של פוליטיקאים יפנים מאוחר יותר ובגלל עמדת טוקיו שהתביעות המשפטיות נסגרו ב-1965. לכן השאלה אם יפן התנצלה “באמת” נשארת שנויה במחלוקת.
מהו השם הקוריאני לתקופה הקולוניאלית היפנית?
המונח הסטנדרטי הוא איל'ג'ה גאנגג'ומגי (일제강점기), “תקופת הכיבוש הכפוי של יפן הקיסרית”. טקסטים ישנים אומרים לפעמים איל'ג'ה סידה, “תקופת יפן הקיסרית”. המילה גאנגג'ום (“כיבוש כפוי”) משקפת את העמדה הקוריאנית שהספח מעולם לא היה לגיטימי.
האם קוריאנים היו אזרחים יפנים בתקופת השלטון הקולוניאלי?
מבחינה משפטית הקוריאנים היו נתינים יפנים, אבל הם נרשמו בפנקס משפחה קוריאני נפרד ולא נהנו מזכויות שוות. קוריאנים שחיו ביפן איבדו את האזרחות היפנית אחרי כניסתה לתוקף של אמנת השלום בסן פרנסיסקו ב-1952. זו אחת הסיבות לכך שזאייצ'י קוריאנים רבים מחזיקים עד היום באזרחות דרום קוריאנית או אחרת.
למה 1 במרץ הוא חג בקוריאה?
1 במרץ, סמיליג'ול (삼일절), מציין את הכרזת העצמאות של 1919 ואת ההפגנות הארציות שבאו אחריה. טקסים נערכים ברחבי דרום קוריאה, כולל אירוע לאומי בהשתתפות הנשיא. זה אחד מחמשת הימים הלאומיים של קוריאה, לצד יום השחרור ב-15 באוגוסט.
איפה לראות את ההיסטוריה הזאת בהמשך: מוזיאונים, סרטים וספרים
אם אתם נוסעים לקוריאה, שלושת האתרים האלה מספרים את הסיפור טוב יותר מכל ספר לימוד. ימי פתיחה וכללי כניסה משתנים, ולכן בדקו כל אתר רשמי לפני הנסיעה.
- מקום
- היכל ההיסטוריה של כלא סאודמון (서대문형무소역사관)
- אזור
- סאודמון-גו, מערב מרכז סיאול; הכלא נפתח ב-1908 ואחז פעילי עצמאות רבים, ובהם יו גוואן-סון
- התחנה הקרובה
- תחנת דונגנימון, קו 3 של הרכבת התחתית של סיאול
- זמן נדרש
- כשעה וחצי עד שעתיים
- לפני שנוסעים
- בדקו ימי פתיחה ודמי כניסה באתר הרשמי
- מקום
- היכל העצמאות של קוריאה (독립기념관)
- אזור
- צ'ונאן, מחוז צ'ונגצ'ונג הדרומי, דרומית לסיאול; מוזיאון לאומי גדול לתנועת העצמאות, שנפתח ב-1987
- התחנה הקרובה
- תחנת צ'ונאן או צ'ונאן-אסאן, ומשם אוטובוס או מונית
- זמן נדרש
- חצי יום
- לפני שנוסעים
- בדקו ימי פתיחה, סיורים באנגלית ותחבורה באתר הרשמי
- מקום
- פארק טפגול (탑골공원)
- אזור
- ג'ונגנו, מרכז סיאול, שם הקריאו סטודנטים את הכרזת העצמאות ב-1 במרץ 1919
- התחנה הקרובה
- תחנת ג'ונגנו 3-גה
- זמן נדרש
- 30 דקות
- לפני שנוסעים
- בדקו באתר הרשמי אם יש סגירות
סרטים וסדרות שמתרחשים בתקופת השלטון היפני
- The Age of Shadows (밀정, 2016): מותחן ריגול על לוחמי עצמאות ועל קצין קוריאני במשטרה הקולוניאלית.
- Assassination (암살, 2015): חוליית התנגדות זוממת להרוג מפקד יפני ושותף פעולה בסיאול של שנות ה-30.
- Mr. Sunshine (미스터 션샤인, 2018): דרמה שמתרחשת בשנים שלפני הספח, כולל הצבאות הצדיקים.
- Pachinko (2022): סדרה של Apple TV+ שמבוססת על הרומן של מין ג'ין לי מ-2017, ועוקבת אחרי משפחה קוריאנית מבוסאן הקולוניאלית ליפן.
- Harbin (하얼빈, 2024): סרט על משימתו של אן ג'ונג-גון ב-1909.
זכויות השידור שונות ממדינה למדינה, ולכן בדקו ב-JustWatch או בפלטפורמה איפה כל אחד מהם זמין אצלכם. לקריאה, Pachinko של מין ג'ין לי הוא הדרך הנגישה ביותר להיכנס לנושא, ו-Korea's Place in the Sun של ברוס קאמינגס הוא ספר היסטוריה באנגלית בשימוש נרחב, שמציב את התקופה הקולוניאלית בהקשר ארוך יותר.
כתבות קשורות
Sources k-korea.blog
מחירים, שעות פתיחה וזמינות משתנים. כדאי לבדוק בעמוד הרשמי לפני שקונים או נוסעים.






